צְפַנְיָה א׳ · ג׳

וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים. הֵם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.

אָסֵיף אֱנָשָׁא וּבְעִירָא אָסֵיף עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְנוּנֵי יַמָא עַל דְסַגִיאָה תַּקְלַת רַשִׁיעַיָא וֶאֱשֵׁיצֵי יַת אֱנָשָׁא מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא אֲמַר יְיָ:

אסף - עתה פירֵש מלת כל אדם ובהמה ועוף השמים ודגי הים.

וטעם פני האדמה - ארץ ישראל.

והמכשלות - לרשעים לבדם תהיינה המכשלות, על כן והכרתי את האדם שהם רשעים וכן אומר לענוים: אולי תסתרו.

אסף אדם. עתה יפרש את מי יכלה:

והמכשלות. ר״ל התחבולות מה שהרשעים מכשילים בהם את הבריות יאבדו הם עם הרשעים:

והכרתי וגו׳. כפל הדבר להפלגת הענין:

את הרשעים. עם הרשעים:

אסף אדם ובהמה גם עוף ודגים וכמ"ש (הושע ד') בחית הארץ ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, והוא בדרך מליצה. או כפשוטו שהעופות הביתות מתרחקים ממקום שמם, וגם הדגים יתרחקו מן החוף השמם שאין שם מאכל על ידי ב"א שמשליכים לים כמ"ש הרד"ק, והמכשלות, יאסף את המכשלות עם הרשעים, וי"מ שיאסף דברים המכשילים את הרשעים, ומפרש שעקר מגמתו הוא והכרתי את האדם, ר"ל כל העמים אשר על פני האדמה כי נ"נ החריב רוב האומות: