צְפַנְיָה א׳ · י״ב

אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם בַּנֵּרוֹת. אֲדַקְדֵּק בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם.

הַקֹּפְאִים. הַצָּפִים עַל שִׁמְרֵיהֶם. ״וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל״ (מלכים ב ו:ו) מְתַרְגְּמִינַן: ״וּקְפָא פַרְזְלָא״.

הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב ה׳. לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.

וְלֹא יָרֵעַ. לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ.

וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲפַקֵיד בָּלוֹשִׁין וְיִבְלְשׁוּן יַת יְרוּשְׁלֵם כְּמָא דְבָלְשִׁין בְּנִבְרַשְׁתָּא וְאַסְעַר עַל גִבָּרַיָא דְשָׁלָן שְׁלֵיוָא עַל נִכְסֵיהוֹן דְאָמְרִין בְּלִבְּהוֹן לָא רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְאַיְטָבָא לְצַדִיקַיָא וְאַף לָא לְאַבְאָשָׁא לְרַשִׁיעַיָא:

והיה - טעם אחפש בנרות, כי בנר יוכל אדם לראות מה שיש בחדרי חדרים, כי אור השמש לא יכנס שם וככה: נר אלהים נשמת אדם חופש, והנה בנרות כאילו בנרות אחפשם.

הקופאים - שהם שאננים ושקטים.

ומלת קופאים - כמו קפאו תהומות דבר השוכן ומקובץ ביחד, נקרא קפאון. וככה זה קופאים השוכנים בטח על מקומם.

אחפש וגו׳. לבל יסתיר מי מפני והוא ענין מליצה לומר לא השאיר מי מהם:

ופקדתי. אשגיח להביא גמול על האנשים היושבים שקט ושאנן כיין הצף על שמריו שאינו מפיג טעם כלומר לא בא להם שום מחסור ומרוב כל מבעטים במקום ואומרים בלבבם לא ייטיב ה׳ לצדיקים ולא יעשה רע להרשעים הכל לפי המקרה:

אחפש. ענין בקור ודרישה כמו תמנו חפש מחפש (תהילים ס״ד:ז׳):

הקופאים. הצפים ממעל כי ויצף הברזל (מ״ב ו) תרגומו וקפא פרזלא:

שמריהם. הוא עכירת המשקה הנופל לשולי הכלי כמו ושקט הוא אל שמריו (ירמיהו מ״ח:י״א):

ירע. מלשון רעה:

והיה בעת ההיא, מפני שהיו עוד אנשים שלא היו לא שרים ולא סוחרים רק היה להם בתים ושדות וכרמים שזה היה פרנסתם, והם ישבו במקצועות העיר נפרד מן אנשי העיר, אומר שיחפש את ירושלים בנרות, ויפקד גם על האנשים האלה הקופאים על שמריהם. כיין הסגור בכלי ושוקט על שמריו, והם אומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע כי השרים והסוחרים נתונים לתמורות הזמן ויפחדו מגמול ועונש, לא כן אלה שחושבים שאין הצלחתם מה' כי פרנסתם מזומנת וכופרים בהשגחה: