תְּהִלִּים צ״ב · ג׳

להגיד - ללמד לאחרים חסדך להודיעם.

ואמונתך בלילות - כדרך: קדמו עיני אשמורות, חצות לילה אקום להודות לך.

להגיד. ביום ובלילה עלינו להגיד החסד שעשית, עמנו שנתת לנו יום השבת למנוחה והאמונה שתקיים חסדך לנו בכל עת, ואחד מן החסדים הוא שעשית לנו יום השבת וכשנבא להגיד חסדיך נזכר זה החסד: וטעם בבקר. כי כל ימי השבוע כשיקום אדם בבקר ילך לעבודתו ובזה הבקר יקום למנוחה ולענג הגוף והנשמה ואז אזכור חסד האל: ויהיה טעם בלילות. לשון רבים כי כל הלילות אפילו לילות ימי השבוע הם פנוייים יותר מהימים להגיד חסד ה' ואמונתו: ואמר בלילות. עבור ליל שבת וליל מוצאי שבת והם לילי מנוחה כי לא יצא אדם למלאכתו עד הבקר ברוב:

בבוקר. בכל בוקר:

ואמונתך. קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות:

להגיד רק כבר התבאר שההנהגה הטבעיית נקראת בשם אמונה, כי על שמירת חקי הטבע הבטיח בעת בריאת העולם ויסד חקי הטבע חק ולא יעבור שלא ימושו החקים האלה כל ימי עולם, אבל ההנהגה הפלאית נקראת בשם חסד, כי ע"ז לא התחייב, והמשורר יציין גילוי שני הנהגות אלה עם היום והלילה, שכמו שהלילה הוא ציון העת שבו ינוחו החיים והברואים מפעולותיהם, כן יניח ה' מפעולותיו עת הטבע תנהוג ההנהגה, וכמו שהבקר הוא ציון התעוררות הנבראים אל פעולות ותנועות חדשות, ובו יחדש ה' מעשה בראשית, כן יציין העת שיעשה ה' פעולות חדשות ע"י ההנהגה ההשגחית, וע"כ יאמר במליצה להגיד בבקר חסדך, שהוא עת יתגלה ה' בהנהגתו ההשגחיית ויאיר לעולם בחסדו שהוא נפלאותיו וחסדיו, ואמונתך בלילות, עת יעורב אור ההשגחיי והנסיי, בכ"ז תשאר אמונתו, שכל מעשי בראשית ישמרו חקיהם ויעמדו על טבעם ושלימותם כפי מה שהטביע אותם בששת ימי הבריאה: