שׇׁ֥מְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥֫נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
שמרה - יש אומרים: כי שמרה פעל עבר כמו:זכרה ירושלם,כי נפשי שמרה מה שראוי לשמור עד היותי חסיד. ויאמר רבי יהודה בן בלעם: כי הטעם שמור נפשי עד שאהי תמיד חסיד. והנכון: שמלת שמרה נפשי כמו: שמרה נפשי והצילני כי אני חסיד, ואיננו זר כי במזמור: זדים קמו עלי, גם הוא אמר:לא תתן חסידך, יגמלני כצדקי.
שמרה. השי"ן נקרא בקמ"ץ וגעיה עם הקמ"ץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם (דהי"א כט, יח) זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה יג, לא) שהם חטופים כמשפט, אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הניגון. וכן (מזמור טז, א) שמרני אל כי חסיתי בך:
כי חסיד אני. יש תמיהים איך קרא דוד עצמו חסיד, ואין בזה תימה כי חסיד היה עם האלהים ועם אנשים אף על פי שלפעמים הוא חוטא לבו היה ישר ומתחרט בחטא ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו שהיו מריעים לו והוא אינו מריע להם, אבל מטיב להם והם שמחים לאידו והוא שמח לטובתם וכן שאול שהיה רודפו הצילו פעמים וכן לשאר אויביו היה מתחסד עמהם אם כן אין בזה תימה:
הבוטח אליך. כאלו אמר אתה אלהי הושע עבדך הבוטח אליך. ואליך כמו הבוטח בך:
כי חסיד אני. וזהו במה ששומע חרפתו ובידו לנקום נקם ומעביר על מדותיו:
הושע וגו׳. מקרא מסורס והוא כמו אתה אלהי הושע עבדך הבוטח עליך:
