אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ אַל־תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל־תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל׃

אלהים - כמו שופט.

דמי - שתיקה, מגזרת: וידום אהרן, אף על פי שהוא משרש אחר.

וטעם אל - שאתה תקיף שתוכל להושיע.

אלהים אל דמי. אל תדום לעת הצרה הזאת:

אל דמי לך. לא יהיה לך דומיה:

אל תחרש. אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע:

דמי. ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה (לעיל סה):

תשקוט. ענין מנוחה:

אלהים אל דמי לך, אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, אל תחרש, החרישה הוא הפך המענה, ר"ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, ואל תשקט, החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, אל תחרש: