כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

כי חק ומשפט - קרובים בטעם. וטעם זה היה החוק לישראל, להריע לאלהי יעקב בזמן הזה.

כי. זה שאני אומר לכם תקעו חוק ומשפט הוא עליכם שצוה אתכם אלהי יעקב ולמה צוה אתכם:

עדות ביהוסף שמו. כלומר זכר ועדות שם זה החוק שהיא תקיעת שופר ביהוסף:

יהוסף. כמו יוסף וכל ישראל נקרא בשם יוסף כדלעיל ומה היא העדות בצאתו על ארץ מצרים, י"מ כשיצאו ישראל מארץ מצרים לפי שכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה והנכון בעיני כי בצאתו נאמר על האל יתברך כלומר כשיצא על ארץ מצרים לגאלינו:

שפת לא ידעתי אשמע. כלומר אז כשנגאלתי הייתי שומע מדברים לשון אחרת שאינו לשוני, ואמר לא ידעתי שלא היה לי לדעת אותו לולי שנשתעבדתי בהם או אמר לא ידעתי כי רובם לא היו מבינים לשון המצריים כי היו מדברים בלשון הקודש:

כי חק. התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על התשובה לזכות במשפט:

כי חק, אין לנו לדרוש טעם על מצוה זאת של תקיעת שופר, כי לישראל הוא חק, שהוא דבר שאין לו טעם רק חקה מאת ה', אבל הוא משפט לאלהי יעקב, ה' יודע טעמו ואצלו הוא משפט ולא חקה, וגם רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב, שמצד שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו: