שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם ׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלָ֗͏ִם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר׃

שפכו - דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.

ואין קובר. כי ישראל היו קוברים הרוגיהם:

ואין קובר. כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם:

שפכו, ולא היה זה מעט כי שפכו דמם כמים רבים, ולא בשדה במדבר כי זה היה סביבות ירושלים, ובכ"ז אין קובר מרוב השממון, כמ"ש בירמיה סי' ח':