וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨ ׀ וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְד֥וֹר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ׃ {פ}

ואנחנו עמך - אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.

ואנחנו עמך. בין בגלות בין בצאתינו מן הגלות נודה לך לעולם:

ואנחנו. ואז אנחנו שאנו עמך וגו׳‎ נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים:

ואנחנו, וגם שעי"כ נודה לך לעולם ויתקדש שמך, בין ע"י הודאה על הטוב, בין ע"י ההילול שהוא ספור שבחך: