אָ֭חַזְתָּ שְׁמֻר֣וֹת עֵינָ֑י נִ֝פְעַ֗מְתִּי וְלֹ֣א אֲדַבֵּֽר׃

אחזת - אמר רבי משה: כי שמורות תאר השם, כמו עצומות, כי העפעפים שומרות העינים בהסגרם והטעם אחזת אותם עד שלא נסגרו עיני ולא ישנתי.

נפעמתי - כמו ותפעם רוחו, כל כך הוכיתי עד שלא יכלתי לדבר.

אחזת שמורות עיני. הם העתות והקצות כמו שנקרא הער בלילה שומר וכן נקראו עתות ההקצה משמרות ואשמורות, אמר כאילו אחזת והחזקת בשמירות עיני שיהיו עירות תמיד ולא אישן מרוב צרות לבבי:

נפעמתי ולא אדבר. אני ער בלילה ומחשב על צרותי ובבקר אני נשבר ולא אוכל לדבר:

אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א״‎כ לסגרם כדרך הישן:

נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר:

נפעמתי. ענין שבירה והכאה כמו ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳) והוא מלשון פעמון שמקשקש ומכה:

אחזת, מצייר שמן החולשה הגדולה הזאת הגיע עד שערי מות והוא גוסס, עד שנאחזו ונסגרו שמורות עיני, העפעפים השומרים את העינים, וגם נפעם רוחי עד שלא אוכל לדבר עוד, כגוסס בעת יציאת הנפש שחדל לראות ולדבר: