תְּהִלִּים ע״ז · ד׳

אזכרה, ואהמיה - מלא והיו"ד תחת ה"א.

ותתעטף - כמו העטופים ברעב.

אזכרה. בפי ואהמיה אליו. ומלת ואהמיה. בהוראת למ"ד הפועל תמורת הה"א ביו"ד. אשיחה. אדבר ואנוד בצרתי:

ותתעטף רוחי. כי האדם בעת הצרה כפוף ומעונה כאילו מעוטף קצתו בקצתו:

אזכרה. כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה:

אשיחה. אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב:

אשיחה. ענין ספור התלאות כמו ישפוך שיחו (לקמן ק״ב):

ותתעטף. ענינו כפוף ומעונה כי מגודל הצרה נראה כאלו מעוטף קצתו בקצתו בעבור הכפיפה:

אזכרה, מבאר מדוע מאנה נפשו להנחם, כי אזכרה אלהים שהוא היה תומך אותו בידו העליונה, ונדמה לו כי נשתנה ימין עליון עי"כ ואהמיה מצייר שמרוב חולשתו נפסק ממנו כח הדבור רק אהמיה ואשיחה, המיה ושיח לבד, ואח"כ תתעטף רוחי, כאילו נפל בחולשה קרובה אל המות: