וַ֭אֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כׇּל־תְּהִלָּתֶֽךָ׃

ואני - הטעם אם רחק יום ישועתי, אני תמיד אייחל ואוסיף להללך.

ואני. אף על פי שאני בצרה תמיד איחל שתושיעני:

והוספתי על כל תהלתיך. אני מיחל שאוסיף עוד להללך בהושיעך אותי על כל מה שהללתיך בצרות שעברו עלי:

והוספתי. קריאתו מלעיל:

ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי:

על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:

איחל. אקוה:

ואני, שיעור הכתובים הגם שיבושו ויכלו שוטני נפשי בכ"ז אני תמיד איחל, כי התוחלת לעזרת אדם הוא רק בעת צרה, ובעת שלוה אין שייך תוחלת, אבל אני הגם שלא יהיה לי שוטן נפשי ולא דורש רעתי בכ"ז איחל, כי התוחלת לך אינו מצד שתושיע ותתן לי דבר החסר לי, רק מצד שגם קיום ההצלחה והתמדתה היא ג"כ מאתך, כי הצלחתי אינה טבעיית רק השגחיית כאלו כל רגע אני מקבל הקיום והתמדת השלוה מאתך, ואני מיחל שתוסיף השגחתך גם בזמן הבא, ובזה והוספתי על כל תהלתך, כי בכל רגע יתוסף תהלה חדשה, שאצייר לעצמי כאילו אפפוני כל הרעות (שאני מוכן לכל רע אם תסור השגחתך רגע) ואתה הצלתני, וזה תוספת התהלה שא"צ להמתין עם התהלה עד בוא הצרה ותשועתה שזה במי שי"ל קיום עפ"י הטבע, לא כן אנכי שהתמדת קיומי וטובתי הוא השגחיי, הנה אקבל נס וטובה בכל רגע, ומבאר כי פי יספר צדקתך במה שכל היום תשועתך, כי אתה מושיע כל היום תמיד, אחר שאין לי קיום רגע בלעדיך, א"כ אני צריך תמיד לישועה, ובזה אגזור לאמר כי לא ידעתי ספורות, כי בכל רגע קבלתי אלף נסים ומופתים שלא אדע מספרם כלל, כי מציאותי וקיומי כל רגע הוא נס חדש לא ע"פ הטבע: