לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
לדוד להזכיר. ל' תפלה הוא, כמו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר (לעיל כ'), וכן בדברי הימים להזכיר ולהודות לה' ובמדרש תהלים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר כך למעלה מן הענין נאמר כי אלהים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר לכך נאמר לדוד להזכיר אלהים להצילני:
למנצח לדוד להזכיר - נועם פיוט תחלתו כן.
למנצח. המזמור הזה חברו דוד בעת שהיה בורח מפני שאול או מפני אבשלום והוא הנכון בעבור המזמור הבא אחריו שיוכיח כי בברחו מפני אבשלום חברו כמו שנפרש:
להזכיר. יאמר בו להזכיר את המקום למהר להושיע:
למנצח, קאפיטול זה הוא העתק של סופי החרוזים של סי' מ', וכן התחלת הסימן שאחר זה הוא עצמו התחלת סי' ל"א, כי מזמור זה (שכולל סי' ע' וסי' ע"א) התפלל בברחו מפני אבשלום כי מבואר מדברי המזמור שהתפלל אותו לעת זקנתו, והזכיר שה' עשה עמו נפלאות מנעוריו, ומבקש בל יעזבהו לעת זקנה, לכן צירף אל מזמור זה הסיום של סי' מ' שאמר על נס שנעשה לו בנעוריו בברחו מפני שאול, כאומר שגם עתה צריך הוא לנס כזה, וז"ש לדוד להזכיר, שמזכיר עתה ראשונות שלא ירף ידו ממנו גם עתה, ואחריו לקח שלשה חרוזים ממזמור ל"א שהתפלל ג"כ בברחו מפני שאול וישב במדבר, כי גם עתה ברח אל המדבר:
