אִם־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צֽוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אם, שולמי - מהבנין הקל, אע"פ שלא נמצא מהבנין הקל שלומים, כי אם מהכבד. ויש אומרים: שהיה בשלום עמי.
וטעם ואחלצה צוררי ריקם ואיך הייתי עושה רע לשולמי, ואני אחלצה הצוררים והשונאים אותי שנאת חנם, וזה טעם ריקם - על דרך: ואני נסכתי מלכי. ורבי משה אמר: כי הוי"ו כמו רק, כמו ועבדיך באו לשבר אכל. ויש אומרים: כי ואחלצה - על דרך: וינצלו את מצרים והוא רחוק.
אם גמלתי שולמי רע מי שהיה עמי בשלום אם גמלתיו רע, כמו שהוא עושה עמי שהייתי בשלום עמו והייתי חתנו ונלחמתי מלחמותיו והוא גומל לי רעה תחת טובה.
ואחלצה צוררי ריקם: לא די שלא גמלתי שלמי רע, אבל חלצתי מי שהיו צוררי ריקם. ובחנם הייתי מציל אותו, כמו שהציל שאול מיד אבישי שהיה הורג אותו לולי שמנעו שאמר: אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו (שמואל א כו ח); וכן כשהיה במערה נאמר: וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול (שם כד ח). וא"ו ואחלצה כמו וא"ו ועבדיך באו לשבר אכל (בראשית מב י) שפרושו: לא אדני כמו שאתה אומר כי מרגלים אנחנו, אבל עבדיך באו לשבר אכל.
אם גמלתי. בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב:
ואחלצה. הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ״ש בשמואל א׳ וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד:
ואחלצה. אוציא ואשלוף:
צוררי. מלשון אויב:
ריקם. רצה לומר בחנם:
האם גמלתי את שולמי ואיש שלומי רע, במה שאחלצה חלוצים ללחום נגד צוררי ריקם, נגד הצורר אותי לחנם על דבר ריק, הכי ראוי כי ירדף האויב את נפשי וגם ישג וירמוס את חיי לארץ, ומלבד זה גם את כבודי לעפר ישכן, כאילו הרגני בדין ובמשפט על חטאי, הכי היה ראוי שאשתוק על זה (ולדברי חכמינו זכרונם לברכה שפי' כוש בן ימיני זה שאול, כיון על שהיה בידו להכותו בכרתו כנף מעילו ואם היה הורגו היה הורגו כדין כי רודף היה אחרי נפשו וכבודו), סלה בזה סיים הענין, ומתחיל לצייר מפלת כוש:
