רַבּ֤וּ ׀ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֢י חִ֫נָּ֥ם עָצְמ֣וּ מַ֭צְמִיתַי אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־גָ֝זַ֗לְתִּי אָ֣ז אָשִֽׁיב׃

רבו, מצמיתי - כדרך מחשבתם, וככה: וירא בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל האנשים רדפו אחריהם.

רבו. במספר:

עצמו בכח:

שקר. כמו חנם והוא כולו סגול באתנח:

אשר לא גזלתי. אומרים גזלתי ומתחייבים אותי בטענות הבל להשיב כאילו גזלתי:

משערות. יותר מחשבון שערות ראשי:

שונאי חנם. כי לא הריעותי את אחד מהם:

עצמו. הכורתים אותי נתחזקו והמה אויבים לי על שקר ובחנם:

אשר לא גזלתי. הדבר אשר לא גזלתי מעולם בע״‎כ אשיב אז כאשר יעלילו עלי:

עצמו. חזקו והוא מלשון עצם שהוא קשה וחזק:

מצמיתי. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (לקמן ק״א):

רבו וגם האויבים עומדים סביב להטביעני, והוא בג' ענינים, א. השונאים אותו ע"י שאומרים שהוא חוטא ואיש רע מעללים, ועז"א רבו משערות ראשי שונאי חנם, שבאמת שנאתם הוא בחנם כי לא חטאתי, ב. אויבים המבקשים רעתו שחשבו שהוא הרע להם ועז"א רבו מצמיתי והם אויבי שקר כי לא עשיתי להם רע, ג. הבאים לקחת ממונו עז"א אשר לא גזלתי אז, אשיב, ר"ל שבאו עליו בג' ענינים על נפשו ועל גופו ועל ממונו וכנ"ל סי' ל"ה: