תְּהִלִּים ס״ח · ל״ב

יאתיו חשמנים - סגנים כחשמונאי, וכוש תריץ ידיו בזהב:

חשמנים. הם הסגנים והגדולים כמו שנקרא מתתיה חשמונאי. כשבא סנחרב ממלחמת כוש ומצרים בא עם כל השבי ההוא לירושלי' וחנה על העיר ואותם שנצלו מן המגפה שבו לדת ישראל, וכן אמר הנה יאתיו השמנים מני מצרים ושי יביאו למקדש, וכן עדת כוש תריץ ידיו במנחה לאלהים. ואמר תריץ על הידים ואעפ"י שהרגלים הם הרצים, לפי שהידים הם המביאים את המנחה:

יאתיו. אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה׳‎ בהודאה:

תריץ ידיו. הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה׳‎ (כי בריצת הרגלים גם הידים ירוצו בכללות הגוף):

יאתיו. יבואו כמו אתא בוקר (ישעיה כ״א):

חשמנים. עניינו גדולים וחשובים וכן חשמונאי ובניו:

מני. כמו מן:

תריץ. מל׳ ריצה ורדיפה:

(לב-לג) יאתיו, וכן עוד יאתיו חשמנים ושרים ממצרים, וגם כוש הרחוקה מאד תריץ ידיו לאלהים, וכן כל ממלכות הארץ יבואו וישירו לה' ויזמרו לו, וכמ"ש בתחלת הענין שירו לאלהים זמרו שמו שכולם יכירו כח ה' ועזוזו, סלה סיום הענין: (חלק ד') לרוכב, מפני שסיים במה שהתחיל שירו לאלהים זמרו שמו, ושם אמר סולו לרוכב בערבות, שהוא מה שרכב במדבר להושיעם בדרך מלחמה שהוא דרך הטבע, אמר עתה (שירו) לרוכב בשמי שמי קדם, שהוא המנהיג הנהגה עליונה נסיית גבוהה ונעלה מן השמים שלנו הנוהגים הנהגה הסדורה הטבעית, כי הם שמי השמים המשפיעים על השמים והם קודמים להם בממלה הן הוא יתן בקולו קול עז שהוא גבוה מקול הטבעי: