תְּהִלִּים ו׳ · ג׳

חׇנֵּ֥נִי יְהֹוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל־אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהֹוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חנני - בעבור שמצא ר' משה הכהן: אמלל פתח, אמר כי איננו שם התואר רק הוא חסר כמו ונאשאר אני שהנכון ונשארתי על דרך אני הגבר ראה עני, הנני יוסיף על ימיך. ונכון הדבר.

נבהלו עצמי - שהם מוסדי הגוף ולא ירגיש וכאילו הרגישו מכובד החולי והנה עצמי כנגד הגוף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רד״ק

רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13

חנני יהוה כי אמלל אני אמלל תאר; וא על פי שהוא פתו"ח. וכמוהו: לב הול הטהו (ישעיהו מד כ). והוא ענין תלישה וכריתה; כמו: ורבת בנים אמללה (שמואל א ב ה), היהודים האמללים (נחמיה ג לד); אמללה ילדת השבעה (ירמיהו טו ט), והדומים להם.

רפאני יהוה כי נבהלו עצמי: רצונו לומר הגוף. ואמר: עצמי שהם יסוד הגוף. או אומר כן על כאב האברים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

חנני. לבל תוסיף עוד לחרות בי כי הלא אומלל אני ודי בזה:

רפאני. הוסיף לשאול ואמר רפאני מן המכות אשר עברו עלי מאז כי הלא נבהלו עצמי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

אומלל. ענין כריתה כמו ימולל ויבש (לקמן צ׳) והוא מלשון מילה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

חנני ה' כי אני אומלל וחלוש כח על ידי החולי, ומוסיף לאמר רפאני כי כבר נבהלו עצמי, כי נגע החולי עד העצמות, אבל אהה כי גם נפשי נבהלה מאד, וכבר הדבר נוגע אל הנפש, ואתה ה' עד מתי לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה, אם כן ה' שובה מקצפך, חלצה את נפשי, ואם איני ראוי הושיעני מצד החסד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל