בְּטֶ֤רֶם ׀ יָבִ֣ינוּ סִּירֹתֵכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בטרם יבינו - אמר רב היי ז"ל: כי גמילת פרח העץ כמו קשות. ובדברי חכמי ישראל: אביונות והנה הטעם בטרם שיגמילו הסירות ישוב אטד ישערם השם ממקומם.
וטעם חי - כאשר הם בכח החי, שהם לחים.
כמו חרון - כאדם שיסער העץ ממקומו בחרון. ויש אומרים: בטרם יבינו המבינים שיגדלו סירותיכם שהם קוצים קטנים וישובו, כמו: אטד, שהם גדולים כמו שיעשה החי בחרות אפו, כן יסערם השם.
בטרם יבינו סירותיכם. ענין דוד נאמר דרך משל למהירות אבדם מן העולם אמר בטרם שירגישו הסירות מאש האטד אשר תחתיהם שהוא אש שאי לו קיימא:
כמו חי כמו חרון ישערנו. כמו שהבשר אשר בסירותם עודנו חי כי לא הרגישו הסירות מחמימות האטד ולא נתבשל הבשר כן יבא להם חרון פתאום בעודם בשלותם וישער כל אחד מהם:
בטרם. עד לא יבינו ענפי הקוצים להיות מתקשים כמצב אילן הקוץ ר״ל עד לא ובינו בני הרשעים להרשיע כאביהם:
כמו חי. כמו דבר הנעקר ע״י אדם בריא וכמו הנעקר בחרון אף כי אז לא ישאר מאומה כן יעקרם ה׳ ברוח סערה לבל ישאר שארית:
סירותיכם. ענפי הקוצים כמו עד סירים סבוכים (נחום א׳:י׳):
אטד. הוא מצבת אילן הקוץ וכן ויאמר האטד אל העצים (שופטים ט׳:ט״ו):
חי. ענין בריאות כמו עד חיותם (יהושע ה׳):
ישערנו. מל׳ סערה ועם שהוא בשי״ן:
בטרם יבינו סירותיכם אטד, האטד בוער תחת הסירות, כמ"ש כקול הסירים תחת הסיר, ובעת יתחיל הבשר שבסיר להתבשל ירגיש הסיר כי יש אטד תחתיו המחמם אותו, ומעלה רתיחות כנגדו, וימליץ שאז יבין הסיר את האטד, אולם בטרם שיבין הסיר את האטד, היינו בעוד שלא התחמם מן אש האטד, הבשר עדיין חי, ויאמר שגם בטרם שיבינו הסירות את האטד, הגם שהוא כמו חי, ר"ל כבשר חי שלא נתבשל בכ"ז כמו חרון ישערנו, יסער וישליך אותו כמו חרון, היינו כבשר שחרה ונחר ונשרף מן האש שמשליכין אותו, והמליצה שפורעניות הרשע ידמה כבישול הסיר כמ"ש (יחזקאל כ״ד:ג׳) שפות הסיר שפות, וכשבא הפורעניות בזמנו ימשיל שנתבשל הבשר, ויצייר שיבא הפורעניות לפני זמנו בעודו דומה כמו חי, ובכ"ז יהיה כדבר הנחרר ונשרף מרוב האש, ואז ישמח צדיק כי חזה נקם, המליץ יצייר את הנקם כעצם מופשט חי, שהוא הורג את הרשע, ואחר שהרג אותו אז הנקם ירחץ את פעמיו בדמו, ועז"א הצדיק יחזה, איך שהנקם הוא ירחץ את פעמיו בדם של הרשע, (ועז"א לשון חזה כי הנקם הוא עצם הגיוני שאין רואים אותו בעין רק במחזה הלב):
