אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה ׀ יְהֹוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִיגִֽי׃

אמרי האזינה - מגזרת אזנים הטה אזנך.

בינה - לשון ציווי, כמו: שימה נא.

הגיגי - כפול העי"ן כי מן הגא הוא כמו זנוניה ואמר לשם בינה, כדרך בן אדם וככה ודע לבבי, גם האזינה והטעם שיתברר לכל כי אין ספק כי הכל ידע, ואין לו צורך לאזנים כדרך הנוטע אזן הלא ישמע.

הקשיבה - זאת הגזרה קשורה עם למ"ד, על כן לא נכון לדבר מי יקשיבני.

וטעם מלכי - אין לי מלך שאשוע אליו, רק אתה לבדך.

אמרי האזינה יהוה בינה הגיגי: מה שאוציא בפי האזינה, ומה שאהגה בלבי בינה. לפיכך אמר עם הגיגי בינה ועם אמרי האזינה. ואמר הגיגי מן הגה בהכפל עי"ן הפעל, כמו לחזיז קלות (איוב לח כה) מן חזה.

בינה הגיגי. אשר תפלתי היא בכוונת הלב:

האזינה. הטה אוזן לשמוע:

אמרי, תנאי התפלה השלמה הם ארבעה, (כמו שכתב העקרים), א. יופי המליצה וקוצר המאמרים, על זה אמר אמרי האזינה, ב. שתסכים המחשבה וההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני, על זה אמר בינה הגיגי, ג. שלא יתפלל על דברים בלתי נחוצים, על זה אמר: