הַ֥אֲשִׁימֵ֨ם ׀ אֱֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֢וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי־מָ֥רוּ בָֽךְ׃

האשימם - האל"ף שרש או תתחלף כיו"ד תישמנה, כמו: והאדמה לא תשם.

וטעם ממועצותיהם - כי עצתם תפילם.

האשימם אלהים יש מפרשים: מלשון שממה; ואשם ושמם כענין אחד. ויתכן לפרשו בענין אשם. ופרושו: האשימם בעצתם, כלומר שלא יתכן ולא יזדמן להם מה שחשבו לעשות עלי. ובא בלשון אשם כדרך ולא יחטא (שופטים כ טז); וזה הוא שאמר:

יפלו ממעצותיהם ברב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך: בשנאתם אותי ואתה צוית עלי להיות מלך והם מרו את דבריך. מרו מענין מריתם פי (במדבר כז יד).

האשימם. לכן האשימם במשפט ויפלו בשפל המצב בעבור רוע עצתם וכפי רוב פשעיהם כן הדיחם מדחי אל דחי כי הלא בך מרדו כי הזהרת על זה:

האשימם. מלשון אשמה:

מרו. מלשון מרי ומרד: