כִּֽי־כְ֭סָלַי מָלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי׃

כי כסלי - הטעם קרביו מלאו דבר נתעב ונקלה אינני ראוי להזכיר בפה והזכיר אין מתום פעם אחרת באיברי גופי הנראים.

כי כסלי מלאו נקלה הכסלים הם תחת המתנים מעל לעקרי הירכים, והם סמוכים לכליות ויקרה להם החלשות והחולי. ופרוש נקלה: נגע נקלה ונבזה, והוא חסר המתואר כמו כי חמודות אתה (דניאל ט כג); כעדר הקצובות (שיר ד ב), והדומים להם. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: נקלה שם מענין קלוי באש (ויקרא ב יד). ואמר זה על רוב חמימות החולי כמו שאמר איוב (ו י): ואסלדה בחילה. והזכיר עוד:

ואין מתם בבשרי: כי כן דרך הבוכה והנוהם לכפול דבריו. מתם פרשתיו (בפסוק ד למעלה).

מלאו נקלה. המה מלאים שריפת אש החלי ואין מקום שלם בבשרי:

כסלי. הוא חלק השדרה הסמוך להכליות וכן אשר על הכסלים (ויקרא ג׳):

נקלה. ענין מוקד ושריפה כמו קלוי באש (שם ב׳):