כִּ֤י לֹ֥א שָׁל֗וֹם יְדַ֫בֵּ֥רוּ וְעַ֥ל רִגְעֵי־אֶ֑רֶץ דִּבְרֵ֥י מִ֝רְמ֗וֹת יַחֲשֹׁבֽוּן׃

כי - אמר רבי משה: כי רגעי ארץ בקיעי ארץ והטעם רמז למסתור, וכמוהו: עורי רגע וימאס.

כי לא שלום ידברו כמו: ולא יכלו דברו לשלם (בראשית לז ד).

ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון: ארץ בסגו"ל ובאתנ"ח; והם ארבעה במסרה . ויש מפרשים (דונש, רש"י, רבי משה הכהן גקטילא ואחרים): רגעי מן רגע הים (ירמיהו לא לה) שהוא ענין בקיעה; כן רגעי ארץ בקיעי ארץ, כלומר במקומות נסתרים; ואיננו נכון. כי למחשבה אין צריך מקום נסתר, אלא לדבור או למעשה. ויש מפרשים (רש"י וגם כן אחרים): רגעי ארץ מענין מרגוע, שהוא ענין מנוחה; ופרוש רגעי ארץ: ענוי ארץ. וקראם כן לפי שהענוים הם רפים ודעתם נוחה. ויש לפרש עוד רגעי ארץ: הדשנים והשאננים שהם במרגוע ונחת. ופרוש ועל: כמו ועם; וכן: ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה כב). ופרושו: אלו החנפים והלועגים עם אלה הדשנים והשאננים הרשעים יחשבון דברי מרמות עלי; והם בנחת ואני בגולה ובצרה.

כי לא שלום ידברו. כל דבריהם בריב ומצה:

ועל רגעי ארץ. על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה:

רגעי. ענין בקוע כמו עורי רגע (איוב ז׳):

כי, אויביו היו מוציאים דבה עליו, ודרך מוציא דבה להרחיק עדותו, וכששאלו להם ממי שמעתם דבר זה שאתם אומרים עליו רע, היו אומרים ששמעו מפלוני ופלוני שכבר מתו, וז"ש שע"י שלא שלום ידברו שעי"כ דברי מרמות יחשבון על רגעי ארץ, היו אומרים שנוחי ארץ וישני קברות אמרו דבר זה, אבל אח"כ החזיקו בדבתם ויעיזו פניהם שראו דבר זה הם בעצמם בעיניהם, וז"ש וירחיבו עלי פיהם, שאח"כ הרחיבו פיהם בהרחבה יותר, עד שאמרו לאמר האח האח הלא זאת ראתה עיננו, שהלא בעינינו ראינו שדוד עשה רע כזאת: