אַֽל־יִשְׂמְחוּ־לִ֣י אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר שֹׂנְאַ֥י חִ֝נָּ֗ם יִקְרְצוּ־עָֽיִן׃

אל, שקר - קשור עם אויבי, כמו שונאי חנם יקרצו עין, לסגור קצה העין רמז כמשפט ללעוג.

אל ישמחו לי איבי אל ישמחו בעבורי עוד, כי הרבה שמחו עלי עד עתה איבי

שקר בסגו"ל ובאתנ"ח; וכן עצמו מצמיתי איבי שקר (תהלים סט ה). ופרושו: שהם שונאים אותי בחנם, כמו שאמר:

שנאי חנם וכן: אך לשקר שמרתי (שמואל א כה כא), רצונו לומר: בחנם.

יקרצו עין: יקרצו עין זה לזה בלעגם עלי. וקריצת עין הוא נדנוד העינים ללעג ולבוז. וכן בענין הזה בשפתים: קרץ שפתיו (משלי טז ל); וכן: קורץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו (שם ו יג).

אויבי שקר. אויבים לי בחנם:

יקרצו עין. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל יקרצו עין בדרך לעג:

לי. עלי:

יקרצו. ענין נדנוד העין ללעג וכן קורץ בעיניו (משלי כ׳):

אל ישמחו לי האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי לז"א אל ישמחו לי, ולרוב תהיה האיבה בעבור סבה כמו שעשה עמו רעה, וכדומה, לז"א שהוא איבת שקר כי לא עשה להם רעה, והשונא הוא בלב ואינו שמח בגלוי רק קורץ עין יתן עצבת, ולזה אומר אל יקרצו עין, והשנאה תהיה בעבור מום או דופי שמצא בו, לז"א שונאי חנם: