תְּהִלִּים ל״ד · י״ד

נצור - אמר לקדושים היראה בלב, כי מעלתם גבוהה להשמר בלשון ובמעשה.

נצר לשונך מרע שלא תדבר רע בבני אדם; ובכלל זה עדות שקר וקללת אב ואם, וקללת הדין והמלך, וכל שכן ברכת השם.

ושפתיך מדבר מרמה: שלא תדבר אחד בפה ואחד בלב. ואלו הן שפתי מרמה: שמרמה את חברו, שמדבר לו טובות, וחשב בלבו רעתו, כמו שאמר הכתוב (ירמיהו ט ז): בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. וזהו מצות לא תעשה שבלב, כמו (ויקרא י טיז): לא תשנא את אחיך בלבבך. ואמר (משלי ג כט): אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך.

נצור לשונך מרע, שלא ידבר לה"ר בלשון, ולא מרמה בשפתיו, וגם לא תבקש שיברח מן הישוב, רק סור מרע ועשה טוב, שתמצא בין בני אדם ששם יש מציאות לעשות רע וגם טוב, ותסור מרע ותעשה טוב, משא"כ במדבר לא תוכל לעשות טוב וגם אין שם מציאות לסור מן הרע שאין נמצא שם רע, ולפ"ז בקש שלום, שהוא שלום הקיבוץ המדיני, ולא שתבקש שלום ע"י שתברח מן בני אדם, רק רדפהו שתמצא בין בני אדם והגם שהם עלולים לריב ולמצה תרדוף אתה את השלום, (וגם כיון בזה נגד דואג שהיה נעצר לפני ה' והוא הוציא לה"ר על עיר הכהנים):