התחילו ללמודיראו - א"ר משה: היה ראוי להיות יראו כמו קראו רק בא משונה בעבור שלא תתערב עם יראו צדיקים וטעם קדושיו הם העוזבים תאות העולם ועסקיו וטעם יראו שלא תיראו שיבוא להם נזק, או מחסור אפילו מכחם.
יראו את יהוה קדשיו יראו האל"ף נחה; ואלו היתה נראית היה על משקל שמרו זכרו; ולהפריד בינו ובין יראו, מן ראה, הניחו האל"ף. וקדשיו הם המונעים עצמם מרב התאוה, כמו המזיר עצמו מן היין שנקרא קדש, שנאמר עליו (במדבר ו ח): קדש הוא ליי'. ואמר: אתם קדשי עליון, המספיקים את עצמכם במעט מן העולם, ואין אתם רודפים אלא אחר הטרף, לא תיראו שיחסר טרפכם. יראו את יי' לבדו והוא יטריפכם זה הצורך.
כי אין מחסור ליראיו: ואמר זה לפי שהוא היה גולה בין פלשתים ואין לו שם יודעים ומכירים אותו שיתנו לו לחם לאכול; ולפי שירא את יי' לא חסר טרפו.
יראו. פחדו:
יראו את ה' קדושיו, עפ"ז מצוה לקדושי ה' שיראו את ה', והנה העכו"ם אשר התקדשו להבלי עכו"ם היו מתקדשים ע"י נזירות שפרשו א"ע מן הישוב, אבל יראתם לא היתה יראת ה' רק יראת הבלים ויראת עצמם פן יקרה להם נזק, אבל אתם קדושיו יראו רק את ה', והנה הנזירים שבעכו"ם היה להם מחסור מצד שני ענינים, אם מחסור בחיריי במה שפרשו מכל הנאות העולם, אם מחסור הכרחיי שע"י שלא עסקו בצרכיהם השיגם המחסור עד שהיו צריכים לאכול שרשי רתמים כנודע, אבל יראי ה' המבוקש מאתם רק שישמרו כפי מצות התורה לא הבריחה מן הישוב, ואין להם לא מחסור בחיריי, כי אין מחסור ליראיו, כי התורה לא צותה שיחסר את עצמו מטובה, ולא מחסור הכרחי, כי כפירים בעת אשר רשו ורעבו, אם רשו מכלי הטרף לא ימצאו מזונם, וכן בני אדם אם רשו מנכסיהם ירעבו, אבל דורשי ה' (רשו) לא יחסרו כל טוב, דורשי ה' גם בעת אשר רשו לא יחסרו כל טוב כי ה' מזמין מזונותיהם: