הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
הושיעה - בעבור שהזכיר כי השם היה עוזו ויעלוז לבו, התפלל שירעה את ישראל, על כן: הושיעה וברך להוסיף השם עליהם וישמרם כמו הרועה, על כן: ורעם ונשאם, כלומר שיושבים במקום גבוה שלא תוכלנה החיות להזיקם. ורבי משה אמר: כי ונשאם שיתן להם צרכם כדרך ינשאוהו אנשי מקומו.
הושיעה את עמך וברך את נחלתך הושיעם מאיביהם וברך אותם במעשה ידיהם.
ורעם ענינו: כרעה עדרו ירעה (ישעיהו מ יא).
ונשאם על העמים.
עד העולם: תפלתי עליהם בין בימי חיי בין אחרי מותי כל ימי עולם. ופרוש עד העולם: עד סוף העולם.
נחלתך. ישראל שלקחת לך לנחלה:
ורעם. רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם:
