תְּהִלִּים כ״ח · ח׳

ה' עוז - טעם למו, לעוזרי, כי השם הוא עוז לעוזרים ומעוז לנעזר והוא משיחו דוד. ור' משה אמר: כי עוז למו כמו לו וכמוהו נגע למו. ואיננו נכון, כי למו שב אל עבד ה' ולעמו.

יהוה עז למו וכיון שישב הוא בבית יי' התפלל על ישראל שיהיה להם עז בצאתם למלחמה שלא ירך לבבם כשלא יהיה הוא עמהם במלחמה. ויתן יי' להם עז במלחמתם ויגברו על איביהם.

ומעוז ישועות משיחו הוא: משיחו הוא אומר על עצמו שהוא משיח יי' כמו שאמר גם כן על עצמו (שם כג א); משיח אלהי יעקב. אמר: יי' יהיה עז למו לישראל כמו שהיה מעוזי בצאתי עמהם למלחמה. וא"ו ומעוז ענינה: כאשר, כמו (תהלים נט טז); אם לא ישבעו וילינו; וכן (שם סג ו): ושפתי רננות יהלל פי.

למו. לכל תמימי דרך בכללם:

ומעוז. וחוזק ישועות של משיחו:

ה', אמר אחר שתשועת דוד מקושר בתשועת ישראל שה' הזמין אותו למלך עליהם, ועז"א הלא ה' עז למו לישראל, ועי"כ הוא מעוז של ישועות משיחו, שבזכות ישראל צריך הוא להושיע את משיחו, וא"כ אבקש הושיעה את עמך שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם ברכם בתוספת ברכה מצד שהם נחלתך, ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי"כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה, ורעם ומצד שהם עמך, ונשאם עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה עד העולם: