אַ֤ךְ ׀ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית־יְ֝הֹוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים׃ {פ}

טוב לנפשי, וחסד עם אחרים ללמדם ולהורותם לעבוד את ה', עד שיהיה לי חוק, כי אילו רציתי להניח הטוב רגע אחד, הוא היה רודף אחרי.

וטעם ושבתי - פעם אחר פעם, כדרך: כלה שב במרוצתם. ויש אומרים: כמו ושקטתי מגזרת בשובה ונחת תושעון והנה הטעם כי לעולם אעשה טוב וחסד כל ימי אשב בבית השם, להכיר מעשיו וזאת היא התפלה באמת, כי אז יתבודד מבני אדם.

אך טוב וחסד ירדפוני אני מודה לך בטובה שנתת לי עד היום; אך זה אני מבקש ממך שירדפוני טובך וחסדך

כל ימי חיי ולא יטרידוני מלחמות ועסקי העולם.

ושבתי שאוכל לנוח

בבית יהוה לארך ימים: ולהתבודד שם ואכין לבי ומחשבתי לעבודתך וליחודך. ושבתי מענין בשובה ונחת (ישעיהו ל טו): או הוא פרושו: ישבתי, כמשמעו, רצונו לומר: שיתמיד הליכתו שמה פעם אחר פעם. ופרוש בבית יי': מקום הארון. ופרוש לארך ימים כמו שאמר: כל ימי חיי; אך היה מבקש שחייו יהיו ארוכים לפי שנות האדם, וזהו: לארך ימים.

אך טוב. לא תבוא עלי עוד מאומה רע ואך הטוב והחסד ירדוף אחרי לבוא אלי ושבתי. ישיבתי בבית ה׳‎ תהיה לאורך ימים ולא אהיה עוד מגורש ומטולטל:

אך, עתה יאמר הנזיר החסיד לאביו שבשמים, דע שכל מה שעשית להוציאני מחיי הפרישות והנזירות אל המלוכה היה בעל כרחי, ואני איני רוצה בשולחנם של מלכים, וגם עתה טוב וחסד ירדפוני, שאני אברח תמיד מן הטוב והחסד הזה והם רודפים אחרי שלא בטובתי, וזה יהיה כל ימי חיי, כי אני בוחר יותר לשבת בבית ה' לאורך ימים, לכן הגם שהביאתני עד המלוכה אשב תמיד בבית ה' ואחיה חיי הנזירות, והטוב והחסד יהיה כדבר הרודף אותי בעל כרחי, וגם יאמר כי מעתה רואה שמה שרדפו אותו אויביו כל ימי חייו היה אך טוב וחסד, כי ע"י הרדיפות האלה הגיע למלוכה, ובכ"ז ישב בבית ה', לארך ימים ולא יעזוב עבודתו ויראתו: