תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֥נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃

תערך, נגד צררי - כנגד בגיא צלמות, על דרך מעוף צוקה.

והנה השלחן - כנגד הדשא

וכוסי רויה - כנגד על מי מנוחות.

ורויה - תאר השם, כמו אשה חכמה ומרוב דשן, המטעמים שהם על השלחן ראשו מדושן, כאילו הוא בלול בשמן רענן. וטעם זה המזמור על עבדי השם העוזבים תאות העולם והם שמחים בחלקם ויחשבו כי לחם ומים כנגד כל תענוג המטעמים, כי מחשבתם ולבם על תענוגי העולם הבא, על כן יניחו תענוגי רגע בעבור תענוג עולם, על כן אמר: אך זאת כל מחשבתי וטעם ירדפוני - כל כך ארגיל עצמי לעשות טוב וחסד.

תערך לפני שלחן נגד צררי עתה השיב המשל למליצה ואמר: תערך לפני שלחן נגד צררי שיראו בכבודי וירקב עצמם לקנאתם.

דשנת בשמן ראשי השמן הוא הלחות, ואם יהיה הראש דשן יהיה כן כל הגוף, ורצונו לומר: כי לא יחסר דבר כי כל מה שהוא צריך יזמין לו האל.

כוסי רויה: שלם עם למ"ד הפעל; כי בלא הראות למ"ד הפעל למען ספות הרוה (דברים כט יח), ופרושו: שבעה, כלומר: שהיא שבעה ומלאה לעולם, ויהיו לעולם שבעים השותים בה; וכל זה לרב הטוב שנתן לו האל ולכל ביתו.

תערוך. ועי״‎ז אבטח שעוד תערוך לפני שלחן במעדנים להתענג בהם:

נגד צוררי. רצה לומר המה יראו בכבודי:

דשנת. רצה לומר מאז משחת ראשי בשמן המשחה להיות מלך:

כוסי רויה. הבטחתני להיות כוסי שבעה רצה לומר שאמלוך בכל אות נפשי ודברך הלא תקום:

דשנת. מלשון דשן ושמן:

רויה. ענין שביעה כמו תלמיה רוה (לקמן ס״ה):

תערוך, עתה מצייר עת משחו אותו כל ישראל למלך, ומצייר שאז יצא ממעמדו הקודם שנדמה כשה הרועה בנאות דשא ושותה מי מנוחות, כי הערכת לפני שלחן, שלא אוכל עוד על הקרקע כשה רק על השלחן, שאיני עוד שה רק במדרגה אחרת כבן אדם אוכל על השלחן, וזה עשית נגד צוררי, שלא יכלו לעכב ע"ז כי גבר על בית שאול ואיש בושת, וגם דשנת בשמן ראשי, שכל ישראל משחו אותו בשמן למלך עליהם, ואיני שותה עוד מים כשה רק כוסי רויה ביין מלכות רב: