תְּהִלִּים כ״ג · ב׳

ה' רועי. במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני שלא אחסר כלום:

בנאות - הטעם שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב שלא ייגע בהרים, בעת שתרבץ השה.

על מי - הזכיר המים.

וטעם מנוחות - הפך נחל שוטף.

בנאות דשא ירביצני פרוש בנאות: מקום; ואל"ף נאות עומדת במקום וא"ו נוה נוות. ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז ח); אל נוה איתן (ירמיהו מט יט); נות כרת רעים (צפניה ב ו). ובתמורת הוא"ו באל"ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כה לז); ועל נאות מדבר קינה (שם ט ט); כי דשאו נאות מדבר (יואל ב כב). והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר. ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב (שיר השירים א ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני:

בנאות. כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה:

מי מנוחות. כי מים הנחים המה צלולים משא״‎כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט:

בנאות. ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיה כ״ה):

ירביצני. ענין השכיבה לנוח:

ינהלני. ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות ט״ו):