ממתים - דבק עם הפסוק של מעלה והטעם פלטני ממתים ידך שהם מכתך, בעבור היותה ביד, כמו: הנה יד ה' הויה.
ממתים מחלד - שכל חפצם להיותם מבני זה העולם, כי חלד אינו דבר עומד והעד וחלדי כאין נגדך כל יושבי חלד וכל שאלתם שיחיו שנים רבות, וכל טוב צפון שיש לך שתמלא בטנם בעולם הזה ויתענגו בו, הם ישמחו וישבעו בניהם ויניחו המותר לעוללי הבנים.
ממתים ידך יהוה ופלטה נפשי ממתים שהם ידך, רצונו לומר מכתך, כמו היה יד יי' הויה (שמות ט ג). וכמו שקראם חרבך קראם ידך.
ממתים מחלד ממתים שהם מזה העולם, שכל תאותם וחפצם בזה העולם.
חלקם בחיים וצפינך תמלא בטנם חלקם הוא בחיי העולם הזה, כי לא יצפו לעולם הבא, אלא שצפונך וטובך תמלא בטנם בעולם הזה.
ישבעו בנים ושישבעו בניהם בחייהם עמהם.
והניחו יתרם לעולליהם: אחר מותם והם בני בניהם. ובדרש (בבלי ברכות סא ב): מפרש הפסוק על רבי עקיבא וחבריו הרוגי מלכות: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, ממתים ידך יי' ממתים מחלד? אמר להם הקדוש, ברוך הוא, חלקם בחיים: חלקם בחיי העולם הבא!
ממתים. אהיה מן המתים מידך:
מחלד. מחמת שכלה זמן חייהם בעבור הזקנה:
חלקם. ואותן שחלקם בחיי עולם הבא ואשר תמלא בטנם מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה:
ישבעו בנים. ומאותן אשר ישבעו בבנים הגונים ומאותן אשר יניחו יתרון עשרם לבניהם לרשת אותם אחרי מותם:
מחלד. ענין זמן כמו מה חלד (לקמן פ״ט):
יתרם. יתרון ומרבית העושר:
לעולליהם. לבניהם קטנים:
ממתים ידך, האנשים שהם ידך, ר"ל שעל ידם אתה פועל ומנהיג ישוב עולמך, (נגד מ"ש רשע חרבך אמר ממתים ידך, כאלו ה' מנהיג עולמו ע"י האנשים, והאנשים החלושים הם ידו, והעריץ הוא חרבו, שע"י החלושים פועל עניני עולמו שהם עוסקים בישוב עולם זורעים וחורשים ובונים, והם יד ה' העוסק בישוב העולם, וע"י הרשעים הוא הורג בחרבו ומאבד את החוטאים) ממתים מחלד, מאנשי הזמן העוסקים בחלד ובישוב עולם, שהם רוב בני אדם, אשר חלקם בחיים ובצפונך תמלא בטנם, שהם ממלאים בטנם מן שני החלקים שהוכנו לפניהם, מן חלקם בחיים בעוה"ז ומן חלקם בצפונך בעוה"ב הצפון, או בנפש הצפונה מעיני כל, ר"ל שאינם עושים דבר לאושר נפשם ולחיי העוה"ב, כי כל עסקם הוא למלא בטן, (כמ"ש כל עמל אדם לפיהו) והם אוכלים הכל בעוה"ז בין חלקם בעוה"ז בין חלקם לעוה"ב, בין הצלחת גופם בין אושר נפשם הצפון, הכל יקחו רק למלא בטן, ולצרכי גופם, וכל עסקם הוא א. לאכול ולמלא בטנם, ב. שישבעו בנים לקיום מינם והניחו יתרם ועשרם לעולליהם, כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה"ז מאכילה ומבנים ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי:
