יִשְׂמַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל בְּעֹשָׂ֑יו בְּנֵֽי־צִ֝יּ֗וֹן יָגִ֥ילוּ בְמַלְכָּֽם׃

ישמח ישראל בעושיו - לשון רבים, כדרך: כי בועליך עושיך, כמלת אלהים, וכבר פירשתיה בפרשת בראשית.

ישמח, בעושיו. בלשון תפארת, וכן איה אלוה עושי:

בעושיו. בעזר מי שהגדיל אותו:

בעושיו. בהמגדל ומרומם אותנו כמו הוא עשנו (לעיל ק):

יגילו. ישמחו:

ישמח, ואז בעת שישמח ישראל בעושיו, ר"ל שישמח בה' מצד שעשהו לו לעם כמ"ש הוא עשנו ולו אנחנו, אז בני ציון שהם החסידים והקרובים אל ה' יגילו במלכם, ומבואר אצלי שיש הבדל בין גיל ובין שמחה, שגיל מורה השמחה על דבר חדש, ובני ציון יגילו תמיד גילה חדשה, כי מלכם יתהלך בקרבם, וישיגו אותו בכל פעם מדרגה אחר מדרגה, ילכו מחיל אל חיל יראו אל אלהים בציון: