תְּהִלִּים קמ״ה · ח׳

חנון - להושיע המשוע אליו.

ורחום - לשמור עבדו שלא יכשל.

חנון ורחום. אלה המדות שהם טוב וצדקה מאתו יביעו וירננו כי הוא חנון שחונן הבריות ונותן להם צרכם ורחום שמרחם וחומל עליהם ושומר אותם מן הנזקים ומפגעי העולם:

ארך אפים. שמאריך אפו לרשעים ולא יענשם מיד:

וגדל חסד. הדל"ת בקמ"ץ חטף אמר שהוא גדול חסד שמגדיל חסדו על בני אדם יותר ממה שהם ראויין לקבל:

טוב ה' לכל. אפי' למיני החיות והבהמות והעופות הוא טוב ומרחם וכן ראוי לאדם ללכת בדרכיו אלה ואין לו להשחית החיים כי אם לצורך או להשמר מנזקיהם, וכן מצאנו כי רבינו הקדוש הזהיר שפחתו שלא לאסוף החולדות הקטנות עם רמץ הבית אלא תניחם להיות דרים בעיקרי הבית אמר לה ורחמיו על כל מעשיו כתיב:

חנון. נותן מתנת חנם:

ארך אפים. אינו ממהר לכעוס:

וגדל חסד. עושה חסדים גדולים:

שרחום וחנון ה', ושכל מעשיו הם מצד החנינה והרחמים, וגם בענשו את הרשעים הוא ארך אפים, ואינו מעניש תיכף, ורב חסד אם ישובו בתשובה: