זֵ֣כֶר רַב־טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
זכר - והמלך אם היה טוב כל אדם יביעו טובו ובא רב טובך. והטעם טובך הרב כמו בגדול זרועך שהוא בזרועך הגדול.
וצדקתך ירננו - גם ראוי הוא שיהיה המלך עושה צדק.
ומלת ירננו - בפרהסיא וזה אומרים - [חנון - להושיע המשוע אליו. ורחום - לשמור עבדו שלא יכשל.]
זכר רב טובך. רב הוא שם לא תואר כאילו אמר גודל טובך:
יביעו. ידברו כמו תבענה שפתי:
וצדקתך ירננו. יאמרו אותם בקול רם בפני בני אדם:
רב טובך. מרבית טובך:
וצדקתך. זכרון צדקתך ירננו:
יביעו. ידברו כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט):
זכר רב טובך יביעו, ישימו לב לזכר רב טובך, שאתה פועל טוב, כי הנוראות הם מצד ההטבה לא מצד ההרעה, וצדקתך ירננו, ואז ירננו ברנה ושמחה את צדקתך, ומבואר אצלנו כי גדר הצדקה הנאמרת אצל ה' הם המעשים שיעשה שלא בהשקף על מדת המשפט לפי הזכות של בני אדם רק מצד הצדקה העליונה, ר"ל שיכירו שהכל ברוב טוב לפי מדת הצדקה, מצד.
