מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֢ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הֹוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

מי - טעם מציון, כמו: מטה עזך ישלח ה' מציון ומציון יסעדך בעבור היות הכבוד עם הארון בימי דוד. ויתכן: שנשבו אנשים מישראל או הוא לעתיד, ויהיה הטעם מציון ישוב הכבוד ומי יתן כדרך מי יתן כל עם ה' נביאים.

מי יתן מציון ישועת ישראל לפי שציון ראש ממלכת ישראל, ושם שכן הכבוד, אומר: כי מציון תבוא ישועת ישראל. ואומר: מי יתן שיהיה בקרוב; או מי יתן שנזכה, ונראה הישועה

בשוב יהוה שבות עמו; ואז

יגל יעקב ישמח ישראל: כי עתה הם ביגון ובאבל בגלות. ופרוש בשוב: פעל יוצא, כמו בהשיב, או פרושו: בהניח, מן בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל טו).

מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון:

בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳‎ את בני השבים ר״‎ל שיהיה ניכר לכל אשר ה׳‎ השקיטם:

יגל. אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה׳‎ ובעל כרחך יודו להם:

בשוב. ענין ההשקט כמו בשובה ונחת (ישעיה ל׳):

שבות. מלשון שבי: