תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃

תכלית, שנאתים - יהיו שנואים לי.

וטעם לאויבים - כאילו עשו לי רעה.

תכלית. שנאה גדולה שלא אוכל לשנאותם יותר וכפל הענין לחזק:

תכלית שנאה. ר״‎ל סוף השנאה שאין למעלה הימנה:

לאויבים. נחשבו בעיני כאלו היו אויבי ומבקשי רעתי עם כי לא עשו לי מאומה רע:

תכלית, ושנאתים בתכלית, עד שגם הם היו לי לאויבים, שהאויב הוא יותר מן השונא שהוא דורש רעתו, כן ידרשו להרע לי: