תְּהִלִּים קל״ט · ט״ו

לא, עצמי - הכח של תולדה שלא נראה ולא יצא במעשה בכח הזוקן בנער הקטן והדבור בנולד ואם הוא נכחד ממראה העין, גם ממראה עיני הלב לא נכחד ממך מגזרת לא נכחד מאדני.

עושיתי - מגזרת מעשה לא מגזרת ועסותם רשעים, ושם עשו דדי בתוליהן.

וטעם רקמתי - היא הצורה שיוצאה למעשה. אמר רבי משה: כי דבר דוד כנגד האב הראשון שנברא מן האדמה, על כן אמר: רקמתי בתחתיות ארץ. ולפי דעתי: כי על עצמו ידבר ודימה סתרי הרחם כמו סתרי תחתיות ארץ, והנה בחיות כתוב והנה אופן שפל כנגד אופנים למעלה ממנו.

לא נכחד עצמי. לא נכחד כענין לא נכחד מאדוני:

עצמי. העי"ן נקראת בקמץ חטף ויש מפרשים אותו כמו עצמי בפתח העי"ן שפירושו גופי אמר לא נכחד גופי ממך כאשר עשיתי בסתר בבטן אמי וכאשר רקמתי בתחתיות ארץ, והוא הרחם שהוא מקום שפל ואפל כמו תחתיות הארץ: ופירוש עשיתי. מענין עשו דדי בתוליהן שהוא הכתישה והסחיטה ואמר זה הלשון בענין היצירה כמו שדימה אותו לחתיכת החלב והקפותיו כמו שמקפין ועושין אותה בידים כי הטיפה הראשונה נתכת ונגררת, ואחר כך תשוב קפואה כמו הגבינה מן החלב ואמר בו רקמתי דימה מעשה היצירה בגידים ועצמות ובבשר ועור למעשה הרקימה שהוא על פנים רבים:

לא נכחד עצמי ממך. לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתו בעוד אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר״‎ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי:

לא נכחד. לא נעלם כמו לא נכחד מאדוני (שם מז):

עצמי. ענין עצמות הדבר ותכונתו כמו הגישו עצמותיכם (ישעיה מא):

עשיתי. מל׳ עשיה רוקמתי. דימה יצירת הולד בבשר וגידים למעשה הרקמה שנעשה על פנים רבים ומהלכים מסתבכים:

לא נכחד עצמי ממך, והנה עצמותי א"א לכחדו ממך, א"א להכחיש שלא יוצר אחד עשה שני מיני המלאכות, הגם שהם מתחלפים זה מזה לא יוכל איש לכחד ולומר שנעשו ע"י שני פועלים מתחלפים, כי אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ, המלאכות האלה אשר נעשו בי בסתר, היינו בחלק הנפש הרוחנית שנאצלה מסתר עליון, המלאכות האלה בעצמם רוקמתי בחלק הגוף שהוא נרקם בתחתיות ארץ, כי הגוף הוא לבוש אל הנפש ונמדד כמדתה, שכל עניינים הנפשיים המתחקים בכחותיה פנימה, הם מתחקים ג"כ על הגוף, כאלו האחד דפוס לחברו, זה ציור לזה, בשגם למ"ש האלהיים שבנפש יש רמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים רוחנים, ר"ל כחות מתיחסות אל איברי וגידי הגוף וכחותיה המלביש אותה, כי הלבוש עשוי ומתוקן כמדת המתלבש, וזה לאות כי אתה הפועל כולם יחד: