יְהֹוָה֮ יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃ {פ}

ה' יגמר - חפצי בעדי או יגמור מעשי והנה הוא חסר, כמו תשכח ימיני והנה חסדך לעולם עומד, ואני מעשה ידיך, אם כן לא תרפני.

ומלת תרף - מהבנין הכבד כדרך למעשה ידיך.

ה' יגמור בעדי. כמו שהתחיל להטיב עמי כן יגמור חסדו בעדי. ה'. ענין קריאה, ה' חסדך יהיה עמי לעולם ואני מכיר בטובתך, וכי אני מעשה ידיך כי אתה עשיתני ואתה גדלתני והמלכתני, אל תרף חסדך ממני:

יגמור בעדי. כאשר החל להראות חסדי כן יגמור בעדי ר״‎ל ישלים חסדו עלי לעולם:

מעשי ידיך. הלא אני מעשה ידיך כי אתה המלכתני לזה אל תרף ידך ממני ואחוז בי:

יגמור. מלשון גמר והשלמה:

בעדי. עלי:

תרף. מל׳ רפיון:

ה', ר"ל מפני ג' טעמים אבטח בישועתו, א] שיגמור מה שהתחיל להושיע כי לא אדם הוא להנחם וזה מצד כבודו בל יהיה חילול השם, ב] מצד החסד כי חסדך לעולם כי החסד אינו תלוי במעשה המקבלים, ג] מצד שמעשה ידיך אל תרף כמו שהאב לא ירף את בנו, וזה קרוב למדת אמת, שאחר שברא את הדבר יחויב מאמתת הבטחתו בל ירף מעזור לו, וזה כמ"ש כי לשמך תן כבוד, על חסדך, על אמתך: