תְּהִלִּים קל״ב · ב׳

אשר - אז נשבע.

וטעם לאביר יעקב - כי יעקב נדר נדר והשלים נדרו במקום שאמר יהיה בית אלהים.

אשר נשבע. כפל הענין במלות שונות: ואמר לאביר יעקב. כלומר למי שקראהו יעקב אבירו כמו שאמר מידי אביר יעקב לפי שעזרו בכל צרותיו והיה חזקו ותוקפו והראה לו שאפילו המלאך לא יכול לו כל שכן בני אדם, לכך קראו יעקב אביר ואמר גם כן דוד לאביר יעקב, ומה שזכר בזה יעקב הענין לפי שיעקב ראה בחלום מקום בית המקדש והוא הסולם שראה ועליו אמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים על בית המקדש אמר לא על בית אל שהיה שוכב שם אבל לפי ששם ראה החולם כיבד המקום ושם שם מצבה ועשה שם מזבח ובית התפלה בשובו מחרן ועליו אמר יהיה בית אלהים כלומר בית התפלה לאלהים, כיון שראיי בזה המקום הנבחר שיבנה בו בית המקדש ועיקר החלום בית המקדש הוא שראה ואמר וזה שער השמים על בית המקדש כי הוא מכוון כנגד כסא הכבוד. ואע"פ שראה יעקב אבינו מקום בית המקדש בחלום אפשר שלא ידעו בהקיץ ואם ידעו לא גילה אותו כי לא רצה האל יתברך, שלא יהיה נודע המקום עד דוד, לפיכך זכר דוד יעקב בזה הענין ואמר נדר לאביר יעקב לפי שאליו הראהו תחילה האל יתברך ואע"פ שרמז בו לאברהם אבינו וצוה להעלות את יצחק בנו עולה באותו מקום אעפ"כ לא נתבאר אם ידע אברהם אבינו שיהיה מקום ההוא מקום המבחר לבית המקדש לדורות:

לאביר יעקב. לחזקו ותקפו של יעקב והוא המקום ב״‎ה ותלה ביעקב לפי שהוא היה תחילה להנודרים:

לאביר. ענין חוזק כמו ומשך אבירים בכחו (איוב כד):

(ב-ד) אשר נשבע לה', והיה השבועה והנדר שבאם אבא אל אהל ביתי או באם אעלה על ערש יצועי אז נודר אם אתן שנת לעיני דהינו שבאהל ביתו לא יישן כלל, אף שלא יעלה על ערש לשכב עליו, וביצוע שסביב האהל שם אסר על עצמו לישן על הערש המיוחד לו לשינת קבע, ור"ל אם אתן שנת לעיני שינה קבועה ואף תנומה קלה לעפעפי בעת שאבא ביתי, או בעת שאעלה על הערש ביצוע שסביב הבית, ולא הותר לו לישן רק ביצוע הבית שלא על הערש המיוחד למשכב, ואיסור זה ימשך.