תְּהִלִּים קכ״ב · א׳

שמחתי באומרים לי. שמעתי בני אדם שאומרים מתי ימות אותו זקן וימלוך שלמה בנו ויבנה בית המקדש ונעלה לרגל ואני שמח:

שיר המעלות, שמחתי באומרים - אמר רבי משה: כי זה השיר אמרו דוד שיאמר עם הזמירות בבית השם בעת שיבנה הבית. ורבי ישועה אמר: כי זה בעבור הבית שהקים לו דוד בציון. ויש אומרים: על הבית השלישי כל אחד מישראל אומרים: שמחתי באומרים - הם עולי רגלים.

שיר. אפשר כי שאר המעלות שלא נזכר בהם לדוד חברום המשוררים האחרים ולא נזכרו שמות המחברים, ואשר נאמר בהם לדוד חברם דוד, והמזמור הזה מאמר בני הגלות ומרוב תאותם לבנין בית המקדש יזכרו עלות ישראל לרגלים וידברו על לשון האבות שהיו בזמן הבית, ואמר כל אחד אומר שמחתי:

שמחתי. הוא מאמר בני הגולה שאומרים הן מאז שמחתי בעת שהיו אומרים לי נלך אל בית ה׳‎ בזמן הרגל:

שיר המעלות לדוד, מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו ויתחברו האיברים הפרטים, להיות גוף שלם יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלהית, והנה בית ה' הנמצא בה היא הכלי המכין את הגויה הכללית אל חול השכינה ונפש האלהית בה, אמנם העיר עצמה היא כלב ומוח בגויה אשר יכינו אותה אל קבלת נפש החים ונפש המשכלת, עפ"ז יאמר הנה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, מצד ששם ה' שכן והוא משכן השכינה והאלהות בקדש, אמנם.