תְּהִלִּים ק״כ · א׳

שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שיר המעלות. שיאמרו הלוים אותו על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל עד עזרת נשים ויש כאן ט"ו מזמורים של שיר המעלות ורבותינו אמרו שיסדן דוד להעלות את התהום כמו שמפורש במסכת סוכה, ולפי אגדה פתרונו שיר למאה עולות:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שיר המעלות - הגאון אמר: כי אלה השירים חמשה עשר כנגד חמש עשרה מעלות, גם אמר יתכן שהוא על נגינות בקול עליון. וכבר הזכרתי בתחלת הספר מה שנראה שהוא פיוט וזה השיר ינוגן על נועם המעלות ולא הזכיר שם המשורר, אולי ברוח הקדש נאמר על אנשי גלותינו שהם בצרה ולא ידעו מה יעשו, רק לקרוא אל השם הנכבד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רד״ק

רבי דוד קמחי · פרובנס, המאה ה־13

שיר. אלה שיר המעלות הם חמשה עשר ואמרו כי היו אומרים אותם הלוים בחמש עשרה מדרגות שהיו בהר הבית בין עזרת ישראל לעזרת נשים שהיו עולין בהם מעזרת נשים לעזרת ישראל, ואומרים שיר אחד במעלה אחת ורז"ל אמרו בשעה שכרה דוד יסודות לבית המקדש על התהום ופחדו שיציף העולם. כתב אחיתופל שם המפורש ונתנו בתהום וירד התהום שש עשרה אלפי אמה אמרו טוב היה לעולם שלא ירד כ"כ התהום כי המים הם צורך העולם, וארץ מתלחלח מן התהום אמר חמש עשרה שיר המעלות והעלהו חמש עשרה אלפי אמה והעמידו על אלף אמה. וי"ל עוד כי פי' מעלות הגלות שעתידים ישראל לעלות א"י ואלו השירים נאמרים על לשון בני הגלות כולם וזכר בהם צרת הגלות וזכר בהם תוחלת הישועה והבטחתה שתהיה:

אל. אמר על בני הגלות לשון יחיד דרך כלל:

בצרתה. הה"א לרוב הצרה, וכן ישועתה, רוב הישועה:

ויענני. עבר במקום עתיד וכמוהו רבים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

שיר המעלות. אלה חמשה עשר שירי המעלות אמרם דוד שיאמרו אותם הלוים בחמש עשרה המעלות העולות מעזרת נשים לעזרת אנשים שיר אחד על מעלה אחת:

אל ה׳‎ וגו׳‎. ר״‎ל בעת הייתי בצרה פניתי אל ה׳‎ אני קראתי אליו והוא ענה לי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

שיר המעלות, התפלל לה' שיצילהו מבעלי לה"ר, אל ה' הנה בכל צרה קראתי אל ה' ויענני, אבל יש צרה גדולה מזו שלא אוכל להמתין עד בא הצרה ועד שאקרא ואתפלל, והוא הפה של אנשי רמיה ובעלי לה"ר, שמן האויב הגלוי והצרה הגלויה אדע להזהר ולקרא אל ה' לא כן אלה שמכסים שנאה במשאון, על כן אבקש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל