הֶ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
האמנתי - אמר ר' משה: עתה אאמין כי מה שהייתי מדבר על לבי היה אמת, שאמר שובי נפשי ופירוש אני עניתי כמו דלותי מגזרת עני וכמו: זמיר עריצים יענה: ופירוש, אני אמרתי. על עת שנכתב בו ויהי דוד נחפז ללכת, וטעם כל האדם כוזב על שמואל שהבטיחו, או כוזב כמו לא יכזבו והטעם נכרת כי חשב שיהרג. ולפי דעתי: עתה אאמין כאשר אדבר, כי קודם עתה דברתי כזבים וככה עניתי כמו ויען איוב הראשון וענית ואמרת:
האמנתי. האמנה גדולה היתה לי כי הייתי מדבר כאשר עניתני כלומר כשהייתי אני בורח וכשהייתי בחפזי הייתי:
האמנתי. אמנה גדולה היתה בלבי כי הייתי מדבר כאשר הייתי מעונה מאוד בתכלית הסכנה:
(י-יא) האמנתי, ר"ל אני מאמין בכל לב מה שאדבר ואחליט עתה, והוא שאדבר לאמר כי עניתי מאד בעת אשר אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, שמה שאמרתי אז בעת היאוש, שאז אמרתי בחפזון ובבלי ישוב הדעת שכל האדם כוזב, דהיינו שאין ממש בחיי האדם ובכל עניניו כי בהבל ילך ובחשך שמו יכוסה, כן אמרתי אז בחפזי שלא בהשכל, ועתה אדבר ואומר שאז עניתי מאד, שהייתי מעונה ויורד מאד בשפל המדרגה להתיאש כל כך, כי אני רואה עתה שיש תקוה ויש שכר ואין האדם כוזב, ומבאר כי (יב-יד) מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, שהחייני אחר היאוש הגדול הזה ומבאר שעקר הטובה אצלו אינו החיים, רק עקר הטובה הא מה שעתה יוכל להודות לה'. כמ"ש כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך וכמש"פ שם, וז"ש מה אשיב לה' על מה שגמל עלי אשר כוס ישועות אשא ואקרא בשם ה' להודות לה' חסדו ולפרסם גדולת ה', ולשלם נדרי לה' נגדה נא לכל עמו, שזה הוא הטובה היותר גדולה שגמל עלי:
