תְּהִלִּים ק״ט · י׳

ונוע - כדרך: והמה יניעון לאכול.

ושאלו - פועל כבד, כמו: שאל ישאלו באבל.

ודרשו - כמו ושאלו שיבקשו לחם.

וטעם מחרבותיהם - שבחרבות ידורו.

ושאלו. מהפעל הכבד: אמר ינועו בניו. אילך ואיל לשאול פת לחם:

ודרשו מחרבותיהם. ודרשו מזונם מחרבותיהם, כלומר שיהיו בתיהם חרובות ומתוכם ידרשו לבני אדם העוברים, כלומר ינועו לשאול וגם כשיהיו בחברתיהם יצטרכו לשאול: ומלת ודרשו. נקראת בקמ"ץ רחב כמו ושמרו דרך ה', כן קבלנו קריאתה. ובספר הלולים אשר בטולוטילא כתוב עליו במסרה לית כוותיה חטף, וכן כתב הנגיד שמצא אותו במסרה כן שהוא חטף ולקריאה הזאת תהיה המלה צווי, כמו חרבו מאד, ולזאת הקריאה לא אמצא פירושו נכון, ואפשר לפרש המלה לזאת הקריאה כן כשינועו בניו לשאול אם יתמהו בני אדם עליהם לרוב הממון שיה לאבותיהם תהיה תשובתם, דרשו מחרבותיהם ותמצאו מה קרה להם כי מרוב חסרון שבו בתיהם חרבות:

ונוע ינועו. יהיו נעים ונדים לשאול פת לחם גם ישאלו וידרשו מתן ממקום מושבותם מבתיהם החריבות ר״‎ל גם על הפתחים ישאלו גם במושבותם מעוברי דרך:

ונוע ינועו בניו, תחלה יבושו לשאול לחם בעירם וינועו למקום שאין מכירים אותם לשאול לחם, ואח"כ יסירו מסוה הבושה מעל פניהם ושאלו ודרשו לחם מחרבותיהם, מבתיהם שהם חרבות ילכו בעיר לשאול לחם: