תְּהִלִּים ק״ד · ל״ב

המביט - הטעם כי הוא תולה ארץ והוא נושאה בכוחו, והזכיר כי לא תמוט לעולם, ואילו היה רוצה היתה רועדת וההרים שרופים.

ויש אומרים: כי טעם ותרעד - כל יושבי הארץ.

המביט ואמר יגע. להודיע כי נגיעתו היא הבטתו והשגחתו:

ותרעד. משא״‎כ ב״‎ו אשר לפעמים ירעד הוא ממעשה ידיו:

ויעשנו. יהיו שרופים ויעלו העשן:

ותרעד. מלשון רעד ורתת:

המביט, אולם גם בעת שיעלה ברצונו להחריב את העולם, והוא מביט לארץ ותרעד מפני פחד ענשו, וגם כבר יגע בהרים ויעשנו ע"י רעש הארץ, ע"י אש היסודי להחריב ערים ומדינות, בכ"ז גם אז עין ה' אל יראיו, ואז יביט רק להאביד ולהעניש את הרשעים, ואז אשירה לה' בחיי, כי אז אבין כי נצלתי ונשארתי בחיים ע"י השגחת ה', וגם אזמרה לאלהי על העוד והיתרון שנתן לי להעניקני כל טוב: