שׁוֹפְטִים ח׳ · ג׳

בְּיֶדְכוֹן מְסַר יְיָ יַת רַבְרְבֵי מִדְיָן יַת עוֹרֵב וְיַת זְאֵב וּמַה יְכֵלִית לְמֶעְבַּד כְּוַתְכוֹן בְּכֵן נָחִת רוּחֵיהוֹן מִנֵיהּ בְּמַלָלוּתֵיה פִּתְגָמָא הָדֵין:

ומה יכלתי. רצה לומר, היכולת שבי, מה היא, עד שאוכל לעשות גבורה כמו אתם:

אז. כשדבר על לבם, והודה להם על הנצחון והיכולת, נחו מזעפם:

רפתה. מלשון רפיון:

רוחם. רוח הכעס, כמו (קהלת ז ט) אל תבהל ברוחך לכעוס:

זאת שנית מצד הגבורה הלא בידכם נתן אלהים את שרי מדין, שבזה הראיתם גבורה עצומה עד שהתיחס לה' שהוא נתן בידכם, ומה יכלתי עשות ככם הלא זה דבר שלא יכלתי לעשות, ובזה רפה כעסם.