שׁוֹפְטִים ח׳ · ב׳

וַאֲמַר לְהוֹן מֶה עַבְדֵית כְּעַן כְּוַתְכוֹן הֲלָא טָבִין חַלָשַׁיָא דְבֵית אֶפְרַיִם מִתַּקְפַיָא דְבֵית אֲבִיעֶזֶר:

מה עשיתי. רצה לומר, הנה עם כל זה הנצוח יקרא על שמכם, כי מהו הנצוח אשר עשיתי אני עתה כמו אתם:

הלא טוב וגו׳. רצה לומר, הנצחון שעשיתם בסוף המלחמה, הוא יותר גדול מהנצחון שעשו אני עם משפחתי אביעזר בתחלתה:

עוללות. הם הענבים הפחותים הנלקטים בסוף, כמו (ישעיהו יז ו) ונשאר בו עוללת:

מבציר. תחילת הלקיטה תקרא ׳בציר׳, כמו (דברים כד כא) כי תבצור כרמך:

השאלות(ב-ג) למה כפל מה עשיתי עתה ככם ומה יכלתי עשות ככם?

ויאמר. השיב למה תריבו אלי, אם באשר לקחתי הכבוד לעצמי להיות אני המתחיל, הלא אתם הגומרים ומה עשיתי עתה ככם, הלא עתה בגמר לא עשיתי נגדכם מאומה (ואמר עתה כי עוד קוה ללכד זבח וצלמונע רק עתה עדיין לא עשיתי) והגם שאני הייתי הבוצר שהוא המתחיל, הלא העוללות שעוללתם לבסוף טוב מן הבציר, וא"כ מצד הפעולה מעשיכם גדולים הגם שהיו לבסוף.

הלא טוב עוללות אפרים וגו'. דמה החלשים לעוללות שהם ענבים חסרים והגבורים לענבים השלמים אשר יבצרו אותם כי העוללות היו מניחים לעניים ואמר לפייסם כי טובים החלשים שבאפרי' יותר מהגבורי' שבמשפחתו ובזה שקטה כעסם: