שׁוֹפְטִים ז׳ · ג׳

וּכְעַן אַכְלֵי כְעַן קֳדָם עַמָא לְמֵימָר מָן דְדָחֵיל וְזָע יְתוּב וְיִתְבְּחַר מִטוּרָא דְגִלְעָד וְתַב מִן עַמָא עַסְרִין וּתְרֵין אַלְפִין וְעַסְרָא אַלְפִין אִשְׁתַּאֲרוּ:

ויצפר. ישכימו בבוקר, למען לא יראום אדם בשובם ולא יכלימום:

ויצפר. תרגום של ׳בוקר׳ הוא ׳צפרא׳, וכן (יחזקאל ז ז) באה הצפירה, ורצונו לומר ישכים בבוקר:

השאלות(ג) מה כוון במ"ש ישוב ויצפר? ולמה פה אמר וישב מן העם ובפסוק ח' אמר שלח איש לאהליו?:

מי ירא וחרד. הנה השפע האלהית לא תחול רק אל המוכנים והראוים לה, ופה היה צריך ב' דברים: א) הכנת הגבורה, ב) הכנת הקדושה לקבל הענין האלהי, כי היה נצחון נאזר בגבורה ובאו בנס נאדרי בכח אלהי, לכן צוה תחלה שישובו היראים ורכי לבב הבלתי מוכנים אל הגבורה, ואח"כ הפריד הכורעים על ברכיהם הבלתי ראויים לנס.

ישב ויצפר. רצה לומר ישוב תיכף וילין בהר הגלעד ובבקר ילך לביתו ולא צוה שילכו תיכף לביתם, כי ידע שבלילה תהיה התשועה ואלה רדפו מהר הגלעד אחרי הבורחים ועל זה אמר לשון יצפור, שמורה ג"כ שיעופו מהר כצפרים עפות אחר האויב לא כן הכורעים על ברכיהם צוה שילכו תיכף לביתם, כי אלה היו עובדי ע"ז ולא רצה שישתתפו במלחמה כלל אף לרדוף.

והרצון בזה ויצפור שישכים בבקר לשוב מהר הגלעד: