כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַֽעֲל֜וּ וְאׇהֳלֵיהֶ֗ם (יבאו) [וּבָ֤אוּ] כְדֵֽי־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ׃

אֲרֵי אִינוּן וְגֵיתֵיהוֹן סַלְקִין וּמַשְׁכְּנֵיהוֹן וְאָתָן כְּמִסַת גוֹבָא לִסְגֵי וּלְהוֹן וְלִגְמַלֵיהוֹן לֵית מִנְיָן וְעָלִין בְּאַרְעָא לְחַבָּלוּתָהּ:

כדי ארבה. כארבה, ומלת ׳די׳, יורה ענין רבוי:

כי הם ומקניהם יעלו. על הזריעה, ואהליהם יבאו על העם עצמם, ולשניהם בין להם בין לגמליהם אין מספר, כי עקר ביאתם היה לשחתה.