וַיַּֽחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר׃

וּשְׁרוֹ עֲלֵיהוֹן וּמְחַבְּלִין יַת עֲלַלְתָּא דְאַרְעָא עַד מַעְלָנָא דְעַזָה וְלָא מְשַׁאֲרִין מָזוֹן לְקַיָימָא נְפַשׁ בְּיִשְׂרָאֵל וְאִמַר וְתוֹר וַחֲמָר:

יבול הארץ. צמחי התבואות:

עד בואך עזה. מתחלת הגבול עד אשר תבוא אל עזה, וכאלו ידבר לנוכח מול האדם היודע המקום:

יבול. צמח האדמה, כמו (תהלים סז ז) ארץ נתנה יבולה:

מחיה. ענייני צורך חיי הבריות, כמו (בראשית מה ה) למחיה שלחני:

ויחנו עליהם. על העם עצמם, ומפרש ע"י שעלו על הזריעה וישחיתו את יבול הארץ. וע"י שחנו עליהם ולא ישאירו מחיה וכו'.