וְאוֹשֵׁיט מַלְאָכָא דַייָ יַת רֵישׁ שׁוֹטִיתָא דְבִידֵיהּ וְקָרֵיב בְּבִסְרָא וּבְפַּטִירָא וּסְלֵיקַת אֶשְׁתָּא מִן טִנָרָא וְאַכְלַת יַת בִּסְרָא וְיַת פַּטִירָא וּמַלְאָכָא דַייָ אִסְתַּלֵק מִלְקֳבֵיל עֵינוֹהִי:
הלך מעיניו. רצה לומר, לא ראהו עוד:
המשענת. המטה שנשען עליה:
הצור. הסלע:
ותאכל. ותשרף:
והנה היה האות הזה שכאשר שלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות עלתה האש מן הצור וזה דומה למופת שנתן אליהו בהר הכרמל, והנה פעולות זה הנביא דומות מצד לפעולות אליהו וזה ממה שיחזק מאמר האומר פנחס זה אליהו, וכאשר ראה גדעון כי מלאך ה' הוא פחד מן המות לחשבו כי כבר ראה בעיניו המציאות הרוחני וכבר היה מפורסם שכאשר יקרה זה ימשך אחריו המות ויראה זה ממאמר גדעון ומאמר מנוח ומאמר יעקב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי הורה שזה הענין נפלא שתנצל נפש הרואה המציאות הרוחני ואמר בתורה ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים הורה על זה שהיו ראויים שישלח ידו בהם מפני ראותם האלהים: