שׁוֹפְטִים ה׳ · כ״א

נַחֲלָא דְקִישׁוֹן תַּבְּרִינוּן נַחֲלָא דְאִתְעֲבִידוּ בֵיהּ נִסִין וּגְבוּרָן מִלְקַדְמֵין לְיִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָא דְקִישׁוֹן תַּמָן דוּשִׁישַׁת נַפְשִׁי קְטִילֵי גִבָּרֵיהוֹן בִּתְקוֹף:

נחל קישון גרפם. כי המלחמה היתה בשפת הנחל, ובנס גברו מי הנחל ושטפם:

נחל קדומים וגו׳. רצה לומר, הנה מי הנחל אשר היו מקודם ומאז בנחל קישון, הלא מעטים היו, עד אשר דרכתי אני בה בעוז מבלי נזק, ועתה על פי הנס איך רבו למעלה עד אשר שטפו הגוים:

גרפם. ענין כבוד וטאטא, כי (שמות לח ג): היעיס תרגם אונקלוס מגרופיתא, ורצונו לומר שטפם:

תדרכי. מלשון דרך והלוך:

נפשי. רוצה לומר, אני בעצמי:

עוז. כמו בעוז:

וכן נחל קישון אשר גרפם, הוא נחל קדומים נחל קישון, שכבר גרף מחנות אלה בימי קדם, כי המשורר יאחד מי מרום עם נחל קישון במליצתו.

תדרכי נפשי עז. את נפשי תדרכי את העז רצה לומר מים עזים האלה תדרכי ברגל ותעברי אותו.

נחל קישון גרפם. ידמה שכבר גברו אז על דרך מופת מי נחל קישון שהיו בו מים מעטים וכשהיו עוברים בו סיסרא וחילו גברו המים והסירום כמו שתסיר המכבדת אשר יכבדו בה הבית מה שעל הארץ מן העפר וזולתו ובזה האופן טבעו רוב חיל סיסרא ונפל פחדם אל הנשארים ועם זה הענין הנה בנחל המים הקדומים שהיו בנחל קישון:

תדרכי נפשי עוז. ר"ל שלא גברו המים לישראל בעברם בדרך שיניעום ויסירום ממקומם אבל היו דורכין שם בעוז ותוקף וזה היה פלא גדול דומה באופן מה לפלא שהיה לישראל על ים סוף: